לא.ייארוגליב לע שגד םע ןילופל שגרמ רויס ןוגרא ירבח

Transkrypt

1 חברי ארגון נכבדים דף מידע /10/

2 חברים יקרים: בין התאריכים ל ערכה קבוצה של כ 57 חברי ארגון סיור מרגש לפולין עם דגש על בילגוראיי. אל חברי הארגון נוסף הרכב המיתרים של אנסמבל סולני תל אביב ששהה אתנו מ ועד ותרם את חלקו התרבותי למסע זה. בדף עדכון זה, השני מבין שני הדפים שהפקתי אני מספר בעיקר על טכס הסרת הלוט מעל קיר הזיכרון, הסיבה העיקרית של המסע הזה, ויתר האירועים שהיו בהמשכו, מסע שרשמיו יישארו עמנו לזמן ארוך. מארגני המסע - ישראל בר-און, רבקה ניב, שמיל טנא, שמוליק עצמון וירצר ורוני אברמסון. ארתור בארה ידיד הנפש שלנו מבילגוראיי, האיש שרקם את חלום קיר הזיכרון, האיש שנרתם כל כולו לארגון, לפתרון בעיות, הכתובת שלנו בכל בקשה, עיקרית כמו גם שולית, האיש שהתמסר לטיפוח הזיכרון של יהודי בילגוראיי, אף שעד שהכיר אותנו לא ראה מימיו יהודי אחד בבילגוראיי. האיש שעל אף היותו נוצרי, ראוי שיוכר על ידינו כ "יהודי בר כבוד"! אנסמבל סולני תל-אביב, ברק טל מנצח ומנהל מוסיקלי, דניאל אקטע צ'לנית מקסימה בת 14 סולנית ההרכב שקנתה את לב כולנו, אריה בר דרומא מנכ"ל, ישראל בר-און יו"ר הוועד המנהל. שי פקר מפיק, מפקח התזמורת ומנהל טכני. גב' צפרה כץ ומר גל תירוש באמצעות שמיל ונעמי טנא שתרומתם אפשרה להוציא לפועל את המסע במתכונת שתכננו. משרד החוץ היחידה לקשרי מדע ותרבות ושגרירות ישראל בפולין. חברת השילוח UPS שהשתתפה בעלות שילוח שלטי הזיכרון לפולין. ד"ר אמונה נחמני גפני, שאף שיצאה למסע שלא על תקן מדריכה, העשירה בכל הזדמנות את הקבוצה בידע הרב שלה. הרב הראשי של פולין רבי מיכאל שודריך על שנענה לבקשתנו והגיע לבילגוראיי מצויד בספר תורה, ניהל את בר המצווה כפי תואר בדף הראשון וכן את הצד הדתי של הסרת הלוט מעל קיר הזיכרון עפי שיתואר להלן. ארגון התרבות - בשביס זינגר בבילגוראיי בראשותם של פרופ' פאוול שפיבק, ארתור בארה, גז'גוז' בורוביי וקשישטוף שווד הם שדאגו להקמת הקיר בשיתוף אתנו, לארגון הטכס בשיתוף אתנו, בהסעת אישים לבילגוראיי ובחזרה ולתיאומים. עיריית בילגוראיי בראשות ראש העיר יאנוש רוסלן שאירחו על חשבונם את חברי אנסמבל סולני תל אביב, לרבות העמדת אוטובוס צמוד לתזמורת משדה התעופה בוורשה, למשך כל שהותם בפולין, סידורי סאונד ולוגיסטיקה בטכס, קבלת הפנים שארגנו לכבודנו, וארגון הקונצרט בבית התרבות בבילגוראיי. חברים נוספים שסייעו בעצות ורעיונות, בתרגומים מפולנית לעברית ומעברית לפולנית כשמוליק עצמון וירצר ויוסי שובל. 65

3 שם אברמסון רוני ואסתר אדלר אסתר אמסלם רחל אשד אווה ושמואל בר-און ישראל וזהבה ברגר אלעד ונח ברזל יהודה ונילי ברנע דני ודור גולדשטיין יורם הולין אורה ווסרמן מרים וייצמן שמואל ואסתר וקסברג משה ושלומית חן ד"ר מירב טנא אבנר טנא שמיל ונעמי כגן דלית כגן ציפורה כשר ארז כשר דורון לוין וינדר אילה ואשר מיאדובניק עמליה נדל דלית ויעקובוביץ אברהם נחמני גפני ד"ר אמונה עצמון וירצר שמוליק הניה ושני נכדים פיקל טטיה צפריר כגן + 2 בנים קופיט שלומית קליין ורדה ורפי קרמר חנה יוסף ורון רבקה ניב שובל אלקה ויוסי שובל פנחס ותמי שיינזינגר רחל שינוולד זאביק ונורית אנשים

4 בשעה 15:30 הגענו לבית העלמין, במטרה שאנשים יספיקו לראות אותו לפני תחילת הטכס. במבצע מוקדם הוכנו שלטי פרספקס קטנים לזכר בני משפחותיהם של המשתתפים במסע ששמיל טנא דאג להכנתם והבאתם לפולין. הכוונה הייתה לטעת אלונים ]במקום האלונים שנעקרו ע"י הגרמנים מבית העלמין הבילגוראיי עם כיבושה של העיירה[, ולהצמיד את השלטים לעצים, אולם הסתבר שאין זאת העונה המתאימה לנטיעות, לכן הונחו השלטים בסמוך לקיר הזיכרון ולידם הודלקו 65

5 נרות נשמה. בתום הטכס נאספו השלטים, ראש העיר הבטיח לטעת שדירת עצים בעונה המתאימה והשלטים יוצמדו אז לגזעיהם. לצפייה בסרטון על שלטי הזיכרון ונרות הנשמה לחץ על הלינק 56

6 56

7 56

8 56

9 56

10 56

11 55

12 55

13 55

14 בתמונה קהל מבני העיר שהגיע מתוך עניין אף שלא היה בין המוזמנים. 55

15 משפחת שינוולד שובל, האחים פנחס וזאב ונשותיהם ובת דודתם אילה לוין וינדר משמאל לימין ווסרמן מרים אשד שמואל ואווה מאחור יאן זוביאק ]בן דנוטה מיקולסקי[ ואשתו. 56

16 בנות בילגוראיי היפות: רחל אמסלם אולמר, הניה עצמון ואלקה שובל 'האישה והכובע' ]הפעם כובע שחור[ הרב שודריך מיכאל ]רב ראשי של פולין[ ד"ר מירב חן נכדתו של בשביס זינגר ופרופ' לספרות יידיש מוניקה אדמצ'ק אונ' לובלין 56

17 יוסי שובל וקשישטוף שווד סגנו של ארתור בארגון התרבות ע"ש זינגר בבילגוראיי. בשורה השנייה ציפורה קגן, אזרח בילגוראיי, שמואל וייצמן ובהמשך ד"ר אמונה נחמני גפני 56

18 ארתור בארה מקבל את הקהל ומנחה את האירוע, שמוליק עצמון וירצר מתרגם את הנאמר בפולנית לעברית 56

19 בשלב זה פתח אנסמבל סולני תל אביב עם הסולן, הכנר הראשי יעקב קובי רובינשטיין ועם המנצח ברק טל את הטכס בנגינת הנעימה מהסרט 'רשימת שינדלר'. צמרמורת חלפה בציבור. נגינתו של יעקב נגעה בכל אחד בקהל שהגיע. לחץ על התמונה או הקישור הבא וצפה בסרטון הנגינה לנעימת 'רשימת שינדלר' 56

20 ערך את טכס הזיכרון הדתי, תפילה קצרה ואת היזכור, לאמירת קדיש הזמין הרב את האחים כשר ששני הוריהם הלכו לעולמם לא מכבר. הנואם הבא היה מנהלו של הארכיון היהודי בוורשה ומי שמשמש כנשיא ארגון התרבות על שם בשביס זינגר בבילגוראיי. שסיפר שבשנת 1939 חוסלו רוב יהודי בילגוראיי ואתם גם שפת היידיש. שפה זאת חזרה לחיים בין היתר הודות לשמוליק עצמון, מאז שהגיע לכאן החלה התעניינות דו צדית בשפה זאת. מאז שנוסד פסטיבל זינגר בבילגוראיי ביוזמתי, מתקיים הוא שנה בשנה ללא הרף, והוא שב והזכיר פעם אחר פעם את הנוכחות היהודית שהייתה במקום זה. ומה שמוסיף ויוסיף לתודעה זאת, אמר, הוא קיר זיכרון זה וגם הפסל 'ספסל זינגר', אמרו שיתנכלו לפסל, שיהרסו אותו. אך המציאות הוכיחה שמאז שהוצב בעיר לא פגע בו אף גורם שלילי וזכרו של יהודי דגול זה, יש משהו ששומר עליו. בעיר זאת שמספר היהודים שחיו בה היה רב מזה של הנוצרים והם ייצרו חיים משותפים יצירתיים זה לצד זה. ברוח זאת צריך להמשיך לא להסיח את הדעת מדברים של שנאה לענייני תרבות ושמירה על צלמו של האדם ]תרגום חופשי שלי המתבסס על הקלטת הנאום ותרגומו של שמוליק עצמון[ לסרטון הנאום לחץ על הקישור מימין פרופ' שפיבק נואם בטכס, משמאל עם ד"ר מירב חן נכדתו של יצחק בשביס זינגר 56

21 הנואם הבא היה בראשית דבריו ביקש להקריא את נוסח המכתב שקיבל בפולנית משגרירת ישראל בוורשה הגב' אנה אזרי. Sz. Pan Janusz Rosłan,Burmistrz Miasta Biłgoraj Sz.Pan Israel Bar On, Bilgoraj Israel Society Sz. Pan prof. Paweł Śpiewak, BSK im. I.B Singera Szanowny Panie Burmistrzu, Szanowni Państwo, Bardzo dziękuję za zaproszenie na uroczystość odsłonięcia Ściany Pamięci w Biłgoraju we wtorek, 6 września br. Niestety napięty kalendarz oraz wcześniejsze zobowiązania nie pozwolą mi tym razem uczestniczyć w tym doniosłym wydarzeniu. Tym niemniej pragnę zapewnić Państwa, że w tym dniu myślami będę z Wami. Na takich uroczystościach, jak ta, tym bardziej, że odbywa się ona zaledwie tydzień po 77 rocznicy wybuchu II wojny światowej, nieuchronnie wracamy do przeszłości. Pamiętamy, że przededniu wybuchu wojny, co drugi mieszkaniec Waszego pięknego miasta był Żydem. W historii obu naszych narodów Biłgoraj zapisał się piękną kartą, znacznie bogatszą niż wiele większych miast. Jak powszechnie wiadomo, związany z Biłgorajem był Isaak Bashewis Singer, wspaniały pisarz i laureat literackiej nagrody Nobla. Nie tylko zresztą on, to właśnie stąd pochodzi jeden z najwybitniejszych izraelskich aktorów teatralnych Szmulik Atzmon-Wircer, od lat zaangażowany w działalność Stowarzyszenia Żydów Biłgorajskich. Nie wiem czy jest to tylko kwestia przypadku, że z Biłgoraja pochodzą rodzice znanego amerykańskiego aktora Harveya Keitela, a także kilku innych znanych polskich aktorów. Korzenie wielu znanych Izraelczyków mają początek w Biłgoraju; są wśród nich naukowcy, artyści, dziennikarze, sportowcy, a nawet politycy. Mimo iż druga wojna światowa i była dla naszych narodów ciężką i okrutną próbą, nigdy nie zapomnimy o tysiącach szlachetnych i odważnych ludzi, którzy w okupowanej Polsce, nie bacząc na niebezpieczeństwa i zagrożenia swoich bliskich, spieszyli z pomocą swoim żydowskim sąsiadom. Dziś stosunki między Polską a Izraelem układają się znakomicie na każdej płaszczyźnie. W pełni doceniamy podjęte wysiłki w bezkompromisowej walce z rasizmem, antysemityzmem i ksenofobią. Korzystając z okazji również podziękować wszystkim mieszkańcom Biłgoraja, w których myślach, snach i wspomnieniach nadal żyją żydowscy sąsiedzi i którzy nie szczędzą czasu i wysiłku by uczcić ich pamięć. Pragnę podziękować również Tel Aviv Solist Ensemble i jej kierownikowi muzycznemu Barakowi Talowi za ich udział w biłgorajskich uroczystościach. Cieszę, że będą Państwo mieli niepowtarzalną okazję do wysłuchania koncertu w wykonaniu znakomitych muzyków. Z wyrazami głębokiego szacunku i serdecznym pozdrowieniem. Anna Azari Ambasador Izraela w Polsce. 55

22 תרגום מכתב השגרירה לעברית ]באדיבות הנספח לענייני יחסי ציבור ועיתונות בשגרירות מר מיכאל סובלמן[. ורשה, 6 בספטמבר 2016 מר יאנוש רוסלן ראש עהעיר של בילגוראיי מר ישראל בר-און יו"ר ארגון יוצאי בילגוראיי פרופ' פאבל שפיבק נשיא ארגון התרבות ע"ש בשביס זינגר אדוני ראש העיר, גבירותי ורבותי, ראשית כל תרשה לי להודות על ההזמנה לטכס הסרת הלוט מעל "קיר הזיכרון" בבילגוראי האמור להתקיים ביום שלישי, 6 בספטמבר. למרבה הצער התחייבויות קודמות לא תאפשרנה לי ליטול חלק באירוע חשוב זה. למרות זאת אני רוצה להבטיח לך כי במחשבותיי אהיה אתכם ביום זה. באירועים כמו אלה, מה גם שזה מתקיים רק שבוע לאחר ציון 77 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה אנו חוזרים באופן בלתי נמנע אל העבר. אנו זוכרים שבפרוץ המלחמה כל תושב השני של העיר היה יהודי. בהיסטוריה של שני עמנו בילגוראיי רשמה פרק יפה, עשיר הרבה יותר מאשר ערים גדולות רבות אחרות. כידוע יצחק בשבים-זינגר, סופר דגול וחתן פרס נובל לספרות היה קשור לעיר זו. לא רק הוא, כאן נולד שמוליק עצמון, אחד מגדולי שחקני התיאטרון הישראלים, ומזה שנים מעורב בפעילות של הארגון יוצאי קהילת בילגוראיי בארץ. אינני יודעת אם מדובר כאן במקרה בלבד, שדווקא בבילגוראיי נולדו הוריו של שחקן יהוד-אמריקני נודע הרווי קיטל, כמו גם מספר שחקנים פולנים אחרים. שורשי ישראלים מפורסמים רבים צמחו בעיר זו, היו ביניהם מדענים, אמנים, עיתונאים, ספורטאים ואפילו פוליטיקאים. למרות שמלחמת העלם השנייה ותקופת הכיבוש הנאצי היו ניסיון קשה ואכזר עבור עמנו לעולם לא נשכח את אלפי הפולנים, אנשים אמיצים ואצילי נפש שסיכנו את חייהם וחי קרוביהם ומהרו להושיט עזרה לשכניהם היהודים. היום היחסים בין פולין וישראל הם מצוינים בכל התחומים. אנו מעריכים את המאמצים שנעשו במאבק חסר פשרות נגד גזענות, אנטישמיות ושנאת הזרים. אני מנצלת את ההזדמנות בכדי לברך ולהודות לכל תושבי בילגוראיי שהשתתפו באירוע ושבזיכרונותיהם חיים עדיין שכניהם היהודים. ברצוני גם להודות לאנסמבל סולני תל אביב ולמנצח ברק טל על השתתפותם באירוע. אני שמחה שתהיה לכם הזדמנות להאזין לקונצרט מיוחד זה. בכבוד ובברכה אנה אזרי שגרירת ישראל בפולין. סרטון ראשון מתוך שניים של הקראת מכתב השגרירה סרטון שני מתוך שניים של הקראת מכתב השגרירה 55

23 מתוך דבריו של יאנוש רוסלן בנאומו בטכס הסרת הלוט מעל קיר הזיכרון ליהודי בילגוראיי. "... זהו זיכרון נפלא לכל מי שחיו כאן וזיכרונם ימשיך להישמר. זוהי דרך נפלאה לזכור את האנשים הנפלאים הללו. אני משוכנע שקיר זיכרון זה ישמש ליצירת קשרים וזיכרונות. שמות ומסורת שהיהודים היו חלק מהעיר הזאת. זה ישמש כזיכרון ושעור חשוב לנוער שלנו שיתעניין באנשים שחיו פה עד המלחמה, אנשים שלא זכו אפילו למצבה... אני אישית רוצה לאחל לכולנו שנדע לחיות ביחד, להעריך זה את זה, לשאוף לחברה שיכולים לחיות בה יחד ובשלום... אני מקווה שהמעשה הסימבולי שעשה ארתור בארה יקרב את תושבי בילגוראיי לתושבי העבר היהודיים שלה וצאצאיהם צפה בסרטון נאום יאנוש רוסלן, ראש העיר של בילגוראיי חלק ראשון צפה בסרטון נאום יאנוש רוסלן, ראש העיר של בילגוראיי חלק שני צפה בסרטון נאום יאנוש רוסלן, ראש העיר של בילגוראיי חלק שלישי 55

24 הנואם הבא היה לצפייה בנאום ישראל בר-און בטכס הסרת הלוט מעל קיר הזיכרון ליהודי בילגוראיי ]חלק ראשון[ לצפייה בנאום ישראל בר-און בטכס הסרת הלוט מעל קיר הזיכרון ליהודי בילגוראיי ]חלק שני[ נאום זה נישא בעברית, בקריאה רציפה, סיכום דבריו תורגם לפולנית ע"י יוסי שובל. בשלב מסוים של הנאום ביקש ישראל בר-און לכבד את דנוטה מיקולסקי חסידת אומות העולם ואת גברישה גרוזנט שהוריה נרצחו יחד עם שני יהודים שהסתירו ולהגיש להן פרחים. הקהל קם לכבודן... ושימו לב בסרטונים המצורפים גם השתיים קמו, לא חשבו שהקימה היא לכבודן... דנוטה מיקולסקי וגברישה גרוזנט מקבלות זרים מידי רבקה ניב. הקהל מכבד אותן בקימה...וגם הן קמות... 55

25 הקהל קם לכבוד גברישה גרוזנט ודנוטה מיקולסקי בתמונה בנה של דנוטה יאן, יאנוש פליקוט יליד בילגוראיי, איש עסקים ידוע, מנהיג מפלגה ומי שהיה מועמד בבחירות לנשיאות פולין. הקהל מכבד את גברישה ודנוטה בקימה בתמונה בעיקר אזרחים פולניים. 56

26 יוסי שובל מתרגם לפולנית את דברי ישראל בר-און. 56

27 נוסח דבריו של ישראל בר-און: בילגוראיי בעיניי אותם ששרדו את השואה סימלה מרווחים של זמן ותפיסת עולם אמביוולנטית שנעה בין חיים למוות. בילגוראיי, מקום בו הם נולדו ועשו את צעדיהם הראשונים, יצרה אצלם קשר נוסטלגי, שייכותי של האדם למקום הולדתו, כך שלמרות שרובם היו אביונים קשי-יום ולכאורה לא היה להם למה להתגעגע. הרי כשהזכרת להם את בילגוראיי הבריק הניצוץ בעיניהם. הגעגוע לילדות נמהל עם הגעגוע למקום. ומנגד סימלה בילגוראיי לכל אחד מהם את החיסול, הבריחה והמוות. אין דבר שיכול לסמל את המרווח הזה שבין חיים למוות בצורה מובהקת יותר מאשר שתי נשים הנמצאות אתנו כאן בקהל: גב' גברישה גרוזנט ששני הוריה החביאו 2 יהודים, נתפסו וכל הארבעה הוצאו להורג. ויקירתנו חסידת אומות העולם דנוטה מיקולסקה רנק. שאביה שומר היערות של בילגוראיי, יאן, אמא מלניה, אחיה יורק יז'י ואחותה ידוויגה והיא, הסתירו בבונקר שחפרו בחצר ביתם חמישה יהודים. 'מתחת לאפם' של הגרמנים. הם שמרו על חמשת הנפשות היהודיות עד הגעת הרוסים לבילגוראיי ב 1944, כולם הוכרו כחסידי אומות העולם. סיפור הוריה של גברישה גרוזנט מאפיין את המוות סיפורם של המיקולסקים את מתן החיים. אני מבקש בזאת לכבד את השתיים בקימה ולהביע בפניהם את אהבתנו ]הגשת פרחים לשתיים ע"י רבקה ניב[ עד כמה סמלי הוא. שהיום ה אנו מסירים את הלוט מעל קיר הזיכרון ליהודי בילגוריי. ובדיוק היום לפני 77 שנים, יום רביעי 6 בספטמבר 1939 ]כ"ב אלול[. החל סופה של העיירה וחיסולה המוחלט של קהילתה היהודיים שלה. בצהריי היום, הגיחו מטוסים מן האופק, ורק כששריקות של פצצות נופלות ונפץ של התפוצצויות בא בעקבותיהם, רק אז הבינו האנשים שמפציצים אותם. כולם נפוצים ומחפשים מסתור. המטוסים נעלמים, אשליה מתגנבת למחשבותיהם, שמא היה זה מקרה בודד... יום שישי, 8 בספטמבר ]כ"ה אלול[, בעלי הבתים החלו בהכנות לקראת שבת, השעה היא עשר בבוקר, רעש מחריש אוזניים הולך וקרב, מעל השמיים הבהירים נראים מפציצים גרמניים, קולות נפץ, בהלה אוחזת בכל, אנשים בורחים מבלי דעת לאן... רעש המטוסים מתרחק. לא לפני שמכונות הירייה זורעים מוות על הנמלטים. סביב הרס וחורבות. 11 בספטמבר; דווקא יום שקט, מזג אוויר רגוע, אף לא עננה בשמיים. להבות פרצו במספר מוקדים, אחד המוקדים כילה את בית הכנסת, והעשן היתמר ופילס את דרכו אל השמיים, אל כס-הכבוד... בילגוראיי הייתה עד מהרה אפופה באש תופת העיירה בוערת. אלול חודש הסליחות, ולא היו סליחות ולא היו מחילות, רק חמת זעם, קצף, עברה, חרון וזעף. 56

28 בילגוראיי נראתה כבית קברות. ארובות הבתים ]הדברים היחידים העשויים כדי לעמוד בלהט האש[, היו למצבות, יער של ארובות שנראו כמצבות נפרש בעיירה מקצה לקצה. לאותם ששרדו את ההפצצות והשריפה נכונה עוד מנת ייסורים בידי קלגסיו של היטלר. רדיפות, מסע מוות רגלית לרכבת בזוורז'יניץ, ושיגור להשמדה בבלז'ץ, ואותם שהסתתרו במרתפים, עליות גג ומקומות מסתור הוצאו ממשם, טבחו בהם ברחובות, ריכזו אחרים בבית עלמין זה וערכו בהם אקציות של רצח המונים. בבית עלמין זה שברו את החומות, עקרו את המצבות ופזרו אותם כאבני מרצפת בדרכי העיירה. את האלונים הגבוהים גדעו. בשערי הגיהינום כפי שמתאר דנטה "בקומדיה האלוהית" יש שלט "על הנכנס בשער זה לזנוח כל תקווה" בבית עלמין זה אזלו כל התקוות, אבל אל מול שער בית עלמין זה בנו ידידינו אזרחי בילגוראיי בשיתוף אתנו את קיר הזיכרון הזה, כדי לומר שלמרות הכל יש תקווה... ערב יום הכיפורים הראשון בבילגוראיי. בחוצות השוק ובעיר כבר עשו ההיטלריסטים כבתוך שלהם, בית הכנסת כבר היה שרוף, החזן כבר לא ניצב אל מול ארון הקודש, ולא נשמע עוד קולו האומר "כ ל נ ד ר י. ו א ס ר י. וש ב וע י. ו ח ר מ י. ו קונ מ י. ו ק נ וס י. ו כ נ וי י..." בזמן ההוא, ובמקום הזה, מקום שנגמרו ובוטלו בו כל הנדרים... במקום זה בעוד דקות ספורות תשב נערה יהודייה בת 14, ותנגן את "כל נדריי"... הקשיבו נא ברוב קשב, כי מתוך הצ'לו שלה אולי תשמעו את בעל התפילה הבילגוראיי עטוף בטלית מזמר בחיל ורעדה את התפילה מעומק ליבו, כשקדושה אופפת אותו, הקשיבו לתפילתו עצמו עיניים ודמיינו שמעלינו התקבצו להם ובאו הנה, והן מרחפות מעלינו, מעל לארבעת אלפים וארבע מאות נשמות מיוסרות של קדושי העיירה והם לוחשים לנו בקול רפה, זכרו אותנו... ואנו כאן כדי לקיים את בקשתם, אנו כאן כדי לחדש את הנדר שלא לשכוח את אשר עשה להם עמלק הגרמני ומשתפי הפעולה שלו. אנו כאן כדי להסיר את הלוט מעל הקיר לזכרם. 56

29 גבירותי ורבותיי, אני מתכבד להציג לכם את הצ'לנית דניאל אקטע ואנסמבל סולני תל אביב בניצוחו של ברק טל. "כל-נדרי" מקס ברוך. לאחר הצגת דניאל אקטע, עלתה נערה מקסימה זאת לקדמת הרחבה, אוחזת בצ'לו שלה. שקט השתרר בקהל, אווירה של קדושה שעה שצלילי המבוא של "קול נדרי" נוגנו ע"י ברק טל מנצח האנסמבל ואנסמבל סולני תל אביב. כשהחלה דניאל לנגן את הנושא הכל כך מוכר, גאו הרגשות בלב המאזינים, יהודים כלא יהודים, הדמעות עלו בעיניים, הלב רגש וגעש, מן סוג של כאב ועצב משולב במתיקות של געגועים רבץ על הכל... ודניאל שקועה באווירה המרצינה, מנגנת מדם לבה, חיוך של ענווה נסוך על פניה, קסם מרחף סביב, הנשימה נעתקת והמוסיקה מדברת וחודרת אל עומק הנפש... תשע דקות של קדושה מהדהדת... צליל 'פלסט' גבוה אחרון של הצ'לו, חלש, גוועה אך נוסק כלפי השמיים, מבקיע אותם וחודר בעדם... הכל נגמר... דומיה של עוד כדקה... האנשים מפנימים את החוויה... ואז כולם כאחד קמים לכבוד הסולנית והאנסמבל, תשואות ארוכות של תודה והערכה... ביקשתי מרבקה ניב שתפריד לי פרח אחד, לבן, מתוך הזר שהבאנו. נטלתי אותו והגשתי את הפרח לדניאל. פרח לבן שמביע הכל. 56

30 לצפייה ושמיעת "קול נדרי" בנגינתה של דניאל אקטע לחץ על הקישור או על התמונה שתחתיו ברק טל מנצח על האנסמבל ועל דניאל אקטע 56

31 55

32 קהל מתייפח למשמע "כל נדרי" 55

33 האנשים מפנימים את החוויה... ואז כולם כאחד קמים לכבוד הסולנית והאנסמבל, תשואות ארוכות של תודה והערכה... פרח אחד, לבן, מתוך הזר שהבאנו. נטלתי אותו והגשתי את הפרח לדניאל 55

34 פרח אחד לבן שמביע הכל 55

35 נאום נציג שגרירות ארה"ב מר אודה שלא השגתי את נוסח כל הנאום, ומה שרשמתי לקוח מקטע הסרטון שצולם מדברי מר פישמן: בית עלמין זה נמצא במקום יפיפה זה, היער ושורשיו, כמו גם שורשיהם של היהודים מכאן התפשטו לכל מקום: הם כאן בפולין אבל גם הגיעו לישראל וארה"ב. מקום זה הוא בהחלט מקום קדוש.... נאום מר להלן נוסח הנאום הקצר והקולע של פאליקוט בפולנית: W 1967 roku doszło do legendarnego spotkania Martina Heideggera i Paula Celana w niemieckich górach Schwarzwaldu. Heidegger był największym filozofem dwudziestego wieku i najważniejszym niemieckojęzycznym, a Celan najważniejszym, pomijając Rilkego, poetą niemieckojęzycznym. Heidegger miał, nieistotny, epizod faszystowski w latach 33/34, a Celan był niemieckim Żydem, którego rodzinę zamordowali faszyści. Było to więc spotkanie gigantów. Wiele od niego oczekiwano. Jednak obaj filozof i poeta milczeli przez cały dzień. Nie padło żadne słowo. Nic. Kiedy Celan wychodził z chaty Heideggera, napisał w księdze gości, W oczekiwaniu na nadchodzące słowo. Kiedy Polacy i Żydzi spotykają się to milczenie przychodzi samo. Dlatego dobrze, że powstała w Biłgoraju ściana pamięci. Będzie tam można wspólnie pomilczeć. W nadziei na nadchodzące słowo. 56

36 והנה הנוסח נאומו של יאנוש פאליקוט בתרגום לעברית: הייתה פגישה אגדתית בשנת 1967 בין מרטין היידגר Heidegger[ ]Martin ופאול צלאן Celan[ ]Paul ביער השחור בגרמניה. היידגר היה הפילוסוף ואיש המילה הגרמנית החשוב ביותר. ואילו צלאן, לבד מרילקה, היה איש המילה והשיר הגרמני החשוב ביותר. להיידגר הייתה אפיזודה שולית עם הפשיסטים בשנים , בעוד שצלאן שהיה יהודי גרמני, משפחתו נרצחה בידי הנאצים. לפיכך, הייתה זאת פגישה של ענקים. היו ציפיות גדולות ממפגש זה, אבל שניהם: הפילוסוף והמשורר שמרו על דומייה מוחלטת כל אותו היום. שום מילה לא נאמרה, אף לא אחת. לפני שצלאן עזב את הבקתה של היידגר הוא כתב בספר האורחים, "בציפייה למלים שלהלן יבואו". כשפולנים ויהודים נפגשים, נוצרת באופן טבעי דומייה, לכן, הולם היה הצעד של בניית קיר הזיכרון בבילגוראיי. נוכל להיות שם ביחד בדומייה ושקט בתקווה ו"בציפייה למלים שלהלן יבואו". 56

37 זר ארגון יוצאי בילגוריי מונח ע"י רבקה ניב וישראל בר-און זר שגרירות ארה"ב מונח ע"י אהרון פישמן 56

38 דורון כשר מוביל את גברישה גרוזנט להניח זר מטעמה דנוטה מיקולסקי מניחה זר 56

39 אנשי משטרת בילגוראיי ותלמידיי בילגוראיי יזם ומנהל העיירה המשוחזרת תדיאוש קוז'מינסקי 56

40 זר עיריית בילגוראיי מושם ע"י ראש העיר ונציגי העירייה. זר מכבי האש של בילגוראיי 56

41 "א קדיש און א שטיין" בקשה אימי בימי חוליה. " קדיש ומצבה" חזרה ובקשה. בגיל 23 נמלטה אימי מבילגוראיי והותירה מאחוריה את אימה : טניה לבית בירמן את אביה: מאיר רוזנטרייגר שהיה טוחן קמח, את אחיה שאת שמו איני יודע את רעייתו ואת ילדיהם. היא נמלטה על נפשה ויצאה אל הלא נודע. יצאה אל דרך נדודים של חיי מחסור, כפור וחולי במחנה עבודה סובייטי ואחרי כן אל חיי מחסור, כפור וחולי בדרך לחיים חדשים בטאשקנט. רק בזכות כוח החיים והעזרה ההדדית של חברותיה לגורל, היא הצליחה לשרוד ולהכיר פליט פולני מקולומיה: ד"ר אברהם קליין שגם כל משפחתו נרצחה, ועמו קשרה את גורלה. אימי רחל קליין )לבית בירמן-רוזנטרייגר( חזרה עם אבי לפולין בתום המלחמה, אך היא מעולם לא חזרה לבילגוראיי. היא גם מעולם לא סיפרה על משפחתה. בצר לה היו עיניה מתמלאות דמעות וגופה רעד : "הם רצחו גם את הילדים הקטנים" חזרה ויבבה. זכר כל משפחתה נמחק מעל פני האדמה מבלי שאיש ידע איך והיכן נרצחו. אחי ואני ידענו מגיל צעיר שעל סבא, סבתא, דודים או בני דודים לא מדברים בבית. לנו אין וזהו! כאשר "מסך הברזל" החל להיפתח, עמדתי להגיע לראשונה לפולין במטרה לצלם סרט דוקומנטרי באושוויץ. אמא רעדה מבכי כאשר הודעתי לה על כך, אך לא עצרה בעדי מלנסוע, כפי שמעולם לא עצרה בעדי ובעד אחי להגשים את רצונותינו: "כדי שהדור החדש יהיה חזק, בריא ובוטח בעצמו". אך לעיתים אני תוהה אם נסיעתי זו לא פגעה בסופו של דבר בבריאתה? מספר חודשים לאחר שחזרתי "משם"- נפטרה אימי. היא קבורה לצד אבי בבית הקברות של פתח תקווה. פתח תקווה בה זכו להקים את ביתם החדש )לאחר דרך הנדודים והיגון( הייתה מוקפת אז פרדסים - שריח פריחתם מילא את האוויר. בפתח תקווה זכה אבא להכיר ולטפל בשנים מארבעת נכדיו: בשי ובגיל ואמא זכתה לגדל גם את רון. )בנו של אחי-נולד כבר לאחר פטירתם( ממקום קבורתם - ניתן להשקיף כיום על השכונות החדשות שתפסו את מקומם של הפרדסים. מדי שנה בשנה אנו חשים כיצד השכונות החדשות הולכות וקרבות עד שנדמה שהן נושקות לקברי האבן. ליד קברם,אנו חוזרים ומזכירים שהם היחידים מכל משפחתם שיש להם קבר. ילדינו יודעים זאת היטב ואנו מייחלים שגם דור הנכדים שהולך וצומח, יזכור אותם ואת נתיב הייסורים ממנו החלה משפחתנו לצמוח מחדש. בזכות אנשים נפלאים שיזמו ופעלו בפולין ובישראל הגעתי לבילגוראיי יחד עם רעייתי, כדי לזכור ולהזכיר את סבתי וסבי מצד אימי, את משפחת דודי, רעייתו וילדיהם הקטנים - שאפילו את שמם אינני יודע - ואת בני קהילת בילגוראיי- שנרצחו בייסורים ומקום קבורתם אינו ידוע. בביקורינו באתר הרצח בבלזץ' הוכיתי בתדהמה כאשר נודע לי לראשונה כי גם יהודי קולומיה, זבלוטוב ובולחוב, מקומות בהן התגוררו בני משפחתו של אבא, נרצחו באותו מקום ודמם ספוג באדמת בלזץ' יחד עם דמם יהודי בילגוראיי. ההתמודדות עם העבר הקשה מנשוא, דורשת מכולנו מעורבות רגשית לא פשוטה והינה תעודת כבוד לפרנסי ולתושבי העיר בילגוראיי. תודה מקרב לב ליוזמי הקמתו של קיר הזיכרון בבית הקברות של בילגוראיי ולכל מי שנרתמו לקדם את מימוש משאלתה של אימי: "א קדיש און א שטיין". רפי קליין 55

42 עזבנו את מתחם בית העלמין ונסענו לבית התרבות. להמשך האירועים ראה את האירועים הבאים: 55

43 מבית העלמין נסענו לבית התרבות. בקומה השנייה של המבנה, באחד האולמות, המתינו לנו שולחנות עמוסים במני מאכלים, ומשקאות. היה זה הכיבוד שהעירייה הכינה לצורך קבלת הפנים לחברי הארגון שלנו ולאורחים הרבים שהגיעו מקרוב ומרחוק כדי להיות נוכחים בטכס. כשעה ומחצה נותרו לנו עד לקונצרט החגיגי של אנסמבל סולני תל אביב, חברי האנסמבל מיהרו לאולם לצורך חזרה, בעוד האורחים מיטיבים את ליבם בכיבוד ומנצלים את הזמן 'להתחברק' זה עם זה, להתוודע זה לזה ולהכיר אנשים חדשים משני הצדדים. לצערי מצאתי רק 2 תמונות שמישהו שלח לי מקבלת הפנים. אחרי הטכס הכל התגמד, ואנשים אפילו לא הביאו אתם מצלמות. "בסך הכל קבלת פנים ואוכל, מה זה כל כך חשוב"? השחקן ויטק ויטולד דוברובסקי מ,TNN ד"ר מירב חן נכדתו של בשביס זינגר ודנוטה מיקולסקי חסידת אומות העולם שמוליק עצמון וישראל בר-און 55

44 האנסמבל ביצע קונצרט זה כמחווה לאזרחי בילגוראיי. האנסמבל זכה לאירוח יוצא מן הכלל והחזיר לעיר, לאורחים ולפרנסי העיר בגדול. אולם מרכז התרבות של בילגוראיי היה גדוש ומלא עד אפס מקום. את הערב הנחה ראש העיר מר יאנוש רוסלן, הקהל היה נלהב לאין שיעור, התשואות לא פסקו אפילו בין פרק לפרק, אנשים עמדו על רגליהם והריעו ממושכות. תכנית הקונצרט כללה את היצירות: סיר אדוארד אלגר סרנדה למיתרים במי מינור אופ' 20 יוזף היידן קונצ'רטו לצ'לו ותזמורת בדו מז'ור סולנית דניאל אקטע מקס ברוך כל נדרי לצ'לו ותזמורת אופ' 47 סולנית דניאל אקטע פטר איליץ' צייקובסקי אנדנטה קנטאבילה למיתרים אופ' 11 וולפגנג אמדאוס מוצרט סרנדה בסול מז'ור 'מוסיקת לילה זעירה' הסולנית דניאל אקטע המשיכה להדהים את הקהל שהתאהב בה, הקהל יצא מגדרו לאחר נגינת הפרק האחרון מהקונצ'רטו של היידן, זהו פרק של 'בתנועה מתמדת' טכני ומהיר עד לגבול הבלתי אפשרי. דניאל אתגרה את עצמה, את התזמורת ואת הקהל הנלהב, והגישה ביצוע וירטואוזי מושלם עד שהקהל לא ידע את נפשו. הקהל לא הניחו לאנסמבל לרדת מן הבמה ללא הדרן, ואמנם האנסמבל ניגן כהדרן ריקוד הונגרי שכתב יוהנס ברהמס. אמנם שהתזמורת סיימה את הקונצרט ולא הסולנית, דרש הקהל שגם היא תעלה לקבל תשואות פרידה מהקהל. המנצח ברק טל ירד אל מאחורי הקלעים ושב יחד עם הסולנית שבינתיים החליפה את שמלת הקונצרט בבגד 'אימונית' לא מחייב, עכשיו הובהרו כל הפרופורציות וכולם ראו שבסך הכל מדובר בנערה צעירה, רק אחת, מוכשרת באופן יוצא דופן. ראש העיר סיכם את הקונצרט, שופע חיוכים, והכריז שהאנסמבל עוד יחזור לבילגוראיי. הוא התחבק עם המנצח ברק טל והניק לו זר פרחים שדגלי ישראל ופולין תחובים בתוכו. כתודה והוקרה הזמין את ישראל לבמה כדי להודות לו. והזדמנות זאת נוצלה על ידו כדי להודות לשותפיו לארגון המסע: רבקה ניב, שמיל טנא ושמואל עצמון, הוא ציין שמסע זה לא היה מתקיים ללא עזרתם של שמיל ומעמי טנא שגייסו את עזרתם של צפרא כץ וגל תירוש, וכן את העזרה שקיבלנו משגרירות ישראל בפולין ומשרד החוץ ומפעל הפיס. ראש העיר, יאנוש רוסלן, מנחה ופותח את הקונצרט בבית התרבות של בילגוראיי 55

45 התזמורת מנגנת התזמורת מלווה את הסולנית דניאל אקטע 666

46 666

47 666

48 666

49 ראש העיר יאנוש רוסלן מתחבק עם ברק טל המנצח של האנסמבל 666

50 הקהל נשאר עומד על רגליו ומסרב לעזוב את האולם בתום הקונצרט 666

51 ראש העיר יאנוש רוסלן וישראל בר-און מסכמים את הקונצרט ונפרדים מהקהל. חצייה של כביש ברחוב קושצ'ושקו ומרחק הליכה של עוד כחמש דקות מפרידות בין בית התרבות של בילגוראיי והמסעדה של ידידנו גז'גוז' בורווי הלה הוא "גרשון" הידוע לטוב ברחוב 3 במאי 21 בבילגוראיי. עוד בהיותנו בארץ, בשלב התכנונים סוכם עמו שלאחר הקונצרט יערוך עבור כל משתתפי המסע, חברי התזמורת, סולניתו ומנצחה, וכן המארחים ואורחים פולנים נוספים ארוחה חגיגית, באופי פולני, במסעדתו, "סיטרסקה" [ "סיטרסקה בפולנית משמעותה "נפה", זוכרים את סיפור עושי הנפות של בילגוראיי? עד היום הנפה היא אחד הדברים המסמלים את בילגוראיי[ הקהל גדש את המקום, התפריט כלל: סוג של מרק מוגש בתוך לחם עם ביצה "פירושקי" - כיסנים עם בשר ]ידוע גם כפירוגי, מאכל בצקי[ כיסנים בנוסח רוסי עם שומן מטוגן greaves( ) ושמנת כיסנים עם כרוב ותפוח אדמה ברוטב פטריות ביגוס )סוג של צלי עם רוטב( בשר עם שזיפים מיובשים פירוג )כיסן גדול( של בילגוריי בחמאה ]אתר אינטרנט שראיתי אומר "שהפירוגי" של מסעדה זאת הוא מהטובים בעולם[ עגבניות עם בצל מלפפון חמוץ סלק עם גלזורה 665

52 665

53 ואיך אפשר שלארוחה חגיגית לא יתלווה ריטואל קבוע של הענקת כיבודים ומתנת. ראש העיר העניק לתזמורת, לשמוליק עצמון ולישראל חומר מודפס ]ספרים וחוברות[ על בילגוראיי וכמובן "נפה". גם אנו דאגנו להביא מן הארץ מתנות סמליות והענקנו אותם בצירוף הכיתוב הבא כפי שמופיע בזאת: To our dearest brother and friend Mr. Artur Bara. The man of endless Energy, Ideas, Emotions, devotion and love. The man that without his passion nothing would be carried out and accomplished. With Love and appreciation The Bilgoraj Survivors Organization in Israel. To our True friend Mr. Janusz Roslan, mayor of Bilgoraj. The man who preaches and teaches the real meaning of the word "Tolerance" The man that made the term 'Brotherhood' officially alive. A man possessing sensitivity to historical events. A real friend we can rely on. With thanks from the bottom of our hearts. The Bilgoraj Survivors Organization in Israel. To our beloved Righteous Among the Nations, Danuta Mikulska-Renk. For your endless kindness, love of people and respect to the sanctity of life for your fellowman. Your family and you will be remembered and cherished for generations. We love and embrace you. 665 The Bilgoraj Survivors Organization in Israel.

54 הענקת כיבודים ומתנת. ראש העיר העניק לתזמורת, לשמוליק עצמון ולישראל 665

55 שעות הבוקר חברי הארגון עוזבים את בילגוראיי ונוסעים לזמושץ'' ומשם לוורשה. אנסמבל סולני תל אביב יוצא ללובלין לקונצרט בבית האופרה. דלתות האוטובוס נסגרות, עוזבים את בילגוראיי ומפליגים לזמושץ'' שהיא עיר במחוז לובלין שבדרום-מזרח פולין, ומיקומה כ- 240 ק"מ דרומית- לזמושץ'' )בפולנית: (Zamość מזרחית לבירה ורשה. היא שוכנת בלב אזור מיוער בגובה של כ- 200 מטר מעל פני הים. בשנת 2008 מנתה אוכלוסיית ה 66,268 תושבים, ובאזור המטרופוליטאני התגוררו באות ה העת 140,638 איש. מרכז העיר הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב זמושץ' נוסדה ב- 1582, בעת האיחוד הפולני-ליטאי, על ידי האציל, המצביא והמדינאי, ההאטמאן יאן זמויסקי ( Jan.)Zamoyski לאחר שזמויסקי שהה בפאדובה שבאיטליה לרגל לימודיו, הוא החליט לבנות על אדמותיו הפרטיות עיר שתהווה מרכז סחר על דרכי המסחר שקישרו את מרכז אירופה וצפון אירופה עם הים השחור, וזאת לפי עקרונות תכנון הערים האיטלקי. עיר שתהייה בבעלותו. לשם כך הוא שכר את שירותיו של האדריכל האיטלקי בן פאדובה ברנרדו מוראנדו Morando(,)Bernardo אשר שהה אותה עת בוורשה. הקמת העיר נמשכה תשע שנים, מ ועד 1591, ומוראנדו חילק אותה לשני מוקדים - במערב אזור מגורים לבני משפחתו של זמויסקי ולאצולה, ובמזרח אזור מגורים ומרכז מסחרי ערוך סביב שלוש כיכרות עירוניות המסודרות בטור. בשל אופייה זכתה העיר לכינוי "פאדובה של המזרח". כדי ליישב את עירו, הזמין אליה זמויסקי תושבים בני לאומים שונים, ובהם יהודים, טורקים, ארמנים ואחרים, זמויסקי היה מעוניין ברופאים יהודים והזמין אותם להגיע ממקומות רחוקים בהבטיחו להם שוויון זכויות. זמויסקי הקים בעיר אקדמיה ב סגנונה של העיר שילב יסודות מנייריסטיים עם השפעות של אדריכלות הרנסאנס שהייתה מקובלת אותה עת במרכז אירופה, אך היא לא בוצרה בזמן הקמתה והייתה חשופה להתקפות. במהלך המאה ה- 17 הפכה העיר למוקד אסטרטגי עם ביצורה, ולאחר מכן חוזקו הביצורים. בעקבות חלוקת פולין ב- 1772, עברה העיר לשלטון אוסטרי עד 1809 ולאחר המלחמות הנפוליאוניות שהסבו לה נזק כבד, הייתה לחלק מההיסטוריה של פולין המחולקת ) ( דוכסות ורשה. רוסים כבשו את זמושץ' ב- 1815, והיא נותרה חלק מהאימפריה הרוסית עד מלחמת העולם הראשונה. ב נרכשה העיר על ידי אוצר המדינה מידיה של משפחת זמויסקי. המאה ה- 02 : הצבא הגרמני כבש את זמושץ' ב- 14 בספטמבר 1939, אך ככלל, העיר לא ניזוקה במהלך מלחמת העולם השנייה והצליחה לשמור על אופייה המקורי, בין היתר הודות לכך שהיא יועדה החל מ להיות חלק ממרחב המחייה העתידי הגרמני )Lebensraum( בגנרל גוברנמן. התוכנית נקראה "פעולת זמושץ' " Zamosc( )Aktion והעיר יועדה 666

56 לשנות את שמה ל"הימלרשטאט".)Himmlerstadt( לפי התוכניות היו אמורים להתיישב בה 60,000 גרמנים עד סוף באזור זמושץ'' נערך ניסוי בטיהור אתני, וכ- 110,000 איש גורשו מ- 297 כפרים בקיץ במקביל, עד מועד זה יושבו במקום כ- 8,000 בני העם הגרמני ואליהם נוספו כ- 2,000 נוספים בשנת 1944, שבהמשכה שוחררה העיר על ידי הצבא האדום. לאחר מלחמת העולם השנייה ידעה העיר תנופת פיתוח, ובשנות ה- 70 וה 80 גדלה אוכלוסייתה כמעט פי שניים. ראש העיר הנוכחי, מרצין זמויסקי )2009(, הוא מצאצאיו של יאן זמויסקי. הקהילה היהודית: זמויסקי הזמין לעירו המתהווה בני עמים שונים ובהם גם יהודים, שכן היה מעוניין ביישובה בסוחרים שיפתחו את המסחר בה וברופאים. החל ב הגיעו לעיר יהודים ממרוקו, טורקיה, ארמניה ומאיטליה, וזכו לשוויון זכויות ולפטור ממיסים למשך 25 שנים. בין היתר הם היו רשאים לעסוק בכל מקצוע למעט ייצור נעליים, בפרוונות ובקדרות, וניתנה להם רשות להקים את מבני הקהילה מאבן לבנייה ולהיות בעלי בתים. בעיר קמה קהילה יהודית ספרדית שנחשבה לצפונית ביותר באירופה, וזו התרכזה סביב שוק המלח Solny( )Rynak באזור רחוב היהודים Żydowska(,Ul. כיום רחוב זמנהוף - Zamenhofa )Ul. והרחוב הנקרא כיום על שם יליד העיר י"ל פרץ Pereca(.)Ul. הקהילה הספרדית התפרקה בשנות ה- 20 של המאה ה- 17, ובמקביל החלו להתיישב בעיר יהודי אשכנז, אשר חלקם נמלטו מפרעות חמלניצקי. מצבם של יהודי העיר הלך והתדרדר במשך המאה ה- 18 והורע אף יותר לאחר הכיבוש הרוסי ב מושל העיר שקל להגלות את כל הקהילה היהודית מהעיר ומשך מספר שנים הכניסה לתחומיה הייתה אסורה ליהודים. עם זאת, ב התגוררו בעיר 7,034 יהודים, שהיוו מחצית מהאוכלוסייה, ומספרם גדל לכ- 9,000 איש )כ- 63% מהתושבים( ב ערב השואה מנתה הקהילה היהודית בעיר כ- 12,000 נפש שהיוו כ- 45% מהתושבים, וכ- 5,000 מהם הצליחו להימלט לתחומי ברית המועצות בתחילת המלחמה. הגרמנים הקימו את היודנראט באוקטובר 1939, ולפי מפקד שערך זה נותרו בעיר 4,984 יהודים, ואליהם נוספו כ- 500 יהודים שהובאו ממקומות אחרים בפולין. בעיר קם גטו וכל היהודים מהעיר והסביבה חויבו לעבור אליו עד ה- 1 במאי הגירוש הגדול הראשון התקיים בערב פסח, ה- 11 באפריל 1942, וכ- 3,000 איש גורשו לבלזץ. בעיר נותרו כ- 2,000 יהודים ואליהם נוספו 2,100 נוספים שגורשו מצ'כוסלובקיה ומגרמניה. שני גירושים גדולים נוספים לבלזץ ומשם למיידאנק נערכו באפריל ובאוקטובר 1942, ועד מרץ 1943 נרצחו כל הנותרים בגטו. כ- 300 יהודים שבו לעיר מברית המועצות לאחר שחרורה, אך הם נתקלו בעוינות ואף היו שני מקרי רצח. ב נותרו בעיר חמישה יהודים. אתרי העיר העתיקה: " העיר העתיקה של זמושץ' "' Miasto( )Stare קטנה למדי. אורכה ממזרח למערב כ- 700 מטר ורוחבה מצפון לדרום כחצי קילומטר. סביבה הוקמו חומות ומגדלי שמירה ששרדו רק בצידה המזרחי של העיר ולאורך קטע קטן בדרומה. רחובותיה ערוכים בצורת שתי וערב כמעט ללא יוצא מן הכלל, ובצידה המערבי, סביב ארמון זמויסקי, משתרע פארק העיר ( Park )Miejski ובו בריכה שבמרכזה אי. "כיכר השוק הגדולה" wielki( )Rynek שוכנת במרכזה של העיר העתיקה. היא רבועה בצורתה, ואורך כל אחת מצלעותיה הוא 100 מטר בדיוק. סביבה בתים שבקומתם הראשונה ארקאדה ובה נפגשים שני רחובותיה הראשיים של העיר העתיקה. "בית העירייה" ניצב בצידה הצפוני של הכיכר, והוא נבנה בסוף המאה ה- 16 ובתחילת המאה ה- 17. בין 1639 ל הוא הוגדל והוגבה ונוספו לו שלוש קומות. במאה ה- 18 נוספו לו חדר משמר ושני גרמי מדרגות בצורת חצי עיגול. ב הונחה כיפה על ראשו של מגדל השעון שמעליו. "הקתדראלה" שוכנת בחלקה הדרום-מערבי של העיר העתיקה והיא נבנתה בין השנים , וזכתה למעמד של קתדראלה ב היא מוקדשת לאדון הגאולה השליח תומאס הקדוש. אורכה 45 מטר ורוחבה 30 מטר. במגדל הפעמונים שהוקם במחצית השנייה של המאה ה- 18, שלושה פעמונים היסטוריים שהגדול שבהם מכונה "יאן" על שמו של מייסד העיר. בבניין קבוע לוח המנציח את זכרם של תושבי זמושץ' והסביבה שנרצחו בעת מלחמת העולם השנייה. "ארמון זמויסקי" שוכן בקצה המערבי של העיר העתיקה, ושימש כמעון מגוריה של המשפחה השלטת בעבר. הוא הוקם בין השנים והוקף בעבר בחומות משלו שחצצו בינו לבין מרכז העיר. במקורו היה בן קומה אחת ואורכו עמד על 60 מטר. במאה ה- 18 הוא נבנה במחדש בסגנון הבארוק ונוסף לו גג משופע המעוטר בפסלים בפינותיו. ב חדל המבנה מלשמש את בני המשפחה וב נמכר יחד עם העיר כולה לאוצר המדינה. ב הפך המבנה לבית חולים צבאי ונגרם לו נזק. מאז 1918 הוא משמש כבית משפט. 666

57 ה''ארסנאל'' שוכן מדרום לארמון והוא הוקם בשנות ה- 80 של המאה ה- 16. במקור הייתה במבנה קומה בודדת והוא היה אחד ממבני הציבור הראשונים בעיר. מאוחר יותר נוספה לו קומה נוספת וגרם מדרגות חיצוני. כיום שוכן במקום מוזיאון לכלי נשק ולהיסטוריה. "כיכר שוק המלח" Solny( )Rynek נמצאת כ- 50 מטר בלבד מצפון לכיכר השוק הגדולה, בצדו השני של בית העירייה. הכיכר קטנה מהכיכר הגדולה ואורך כל אחת מצלעותיה הוא 50 מטר. כפי ששמה מעיד עליה היא שמשה כמקום לאחסון ולסחר במלח, וכאן התגוררו יהודי העיר בראשית ימיה של הקהילה. רחוב זמנהוף )בעבר רחוב היהודים( יוצא מהכיכר לכיוון מזרח ומוביל אל בית הכנסת. "בית הכנסת הישן" ברחוב זמנהוף הוקם ב ובמרכזו אולם תפילה. הוא נושא כיפה ובמאה ה- 17 נוספו לו שני חדרי תפילה לנשים. המבנה נפגע באורך קשה במלחמת העולם השנייה, חלקו הדרומי נהרס כליל וכל תשמישי הקודש נגנבו ממנו. המקום שופץ לאחר המלחמה ושימש כספרייה לאחר בשנים האחרונות התנהל מאבק על החזרתו לרשות הקהילות היהודיות והמבנה עובר שיפוץ להחזיר לו את הצביון של בית הכנסת. "כיכר שוק המים" Wodny( )Rynek שוכנת מדרום לכיכר השוק הגדולה ובניגוד לשתי הכיכרות האחרות היא מלבנית. אורכה 70 מטר ורוחבה 50 מטר, אך היא זכתה לצורתה זו רק במאה ה- 19. היא לא יועדה לשמש כשוק אלא כאזור מגורים, וזכתה לשמה בשל בריכה קטנה השוכנת מדרום לה. כיכר העיר והעירייה בזמושץ' כיכר העירייה של זמושץ' והמבנים החובקים אותה, בתי קפה, מסעדות, בוטיקים והרבה נוער בחוצות. 666

58 ראו את הקירות הצבעוניים ועכשיו ראו את הקירות מקרוב משה וקסברג אמונה ואורה הולין בהפסקת ריענון בזמושץ' 666

59 וגולת הכותרת מבנה בית הכנסת המשופץ סרטונים מזמושץ' שצילם משה וקסברג זמושץ 1 זמושץ 2 זמושץ

60 בעוד קבוצת בילגוראיי בדרכה לזמושץ' ולוורשה, יצא האנסמבל, מנצחו והסולנית שלנו ללובלין לקונצרט שנקבע לו מראש. אל האנסמבל הצטרפו רוני ואסתר אברמסון, שמוליק והניה עצמון וירצר ושני נכדיהם, וישראל וזהבה בר-און. הקונצרט נערך במסגרת פסטיבל "טעמים", מארגניו דאגו לשלטי חוצות ענקיים, מודעות מודפסות ומודבקות ברחבי העיר, מסיבות עיתונאים, שידורי פרומו ברדיו ובטלוויזיה וכיו"ב. הקונצרט שהחל בשעה 19:00 נערך באולם האופרה שסיימו לבנותו באפריל 2016 ויש בו 1000 מקומות ישיבה. מארגני הקונצרט דאגו לכל פרט, לרבות אוכל ומשקה שהמתינו לנגנים ליד חדרי האמנים. את הקונצרט הנחה והסביר ראש מחלקת המוסיקה באוניברסיטה של לובלין, לפעמים האריך כל כך בהסברים עד שמשך ההסבר היה ארוך ממשכה של היצירה המנוגנת. האולם היה כמעט בתפוסה מלאה, האנסמבל, ברק טל מנצחו והסולנית דניאל אקטע התקבלו בתשואות רמות, ונדרשו לחזור שוב ושוב לבמה. גם בסוף קונצרט זה הקהל לא עזב עד שזכה להדרן. עוד אירוע של הצלחה נרשם לזכותנו. 666

61 אחד משלטי החוצות המודיעים על הקונצרט בלובלין 665

62 תשואות ופרחים לדניאל אקטע לאחר נגינתה בלובלין מנחה הערב שהחליט "שההצגה כולה שלו" ושההסברים חשובים יותר מהיצירה המנוגנת והאריך בהסברים. 665

63 665

64 . יאנוש פליקוט שיום קודם הגיע לבילגוראיי כדי להשתתף באירועי הסרת הלוט והקונצרט. הגיע גם הפעם לקונצרט האנסמבל בלובלין. הוא הזמין לקונצרט זה כמה מידידיו וכשהקונצרט הסתיים הזמין את האנסמבל ומלוויו ואת חבריו לקבלת פנים וארוחה בביתו. היו שם אמנים ואנשי רוח, סופרים, משוררים, פילוסופים ואנשי אקדמיה מהידועים בפולין. ביתו של פליקוט נמצא בעיר העתיקה של לובלין, הוא רכש שם כנסייה עתיקה מהמאה ה 14, שיפץ אותה ועשה ממנה את בית מגוריו. בשיפוץ הקפיד לשמר את האופי המקורי, וכשהוגשו המאכלים לא יכולתי שלא לפתח אסוציאציות המגיעות מציורים של פיטר ברויגל האב ) (

65 פאליקוט, נעים סבר, מארח למופת, ואנין טעם. כפוליטיקאי הוא מכיר את האמרה "אם אתה לא יכול לסבול את החום,אל תיכנס למטבח", והוא דווקא אוהב את החום וגם אוהב את המטבח, ויודע, וגם נהנה, לבשל. ]בתמונה פאליקוט במטבחו אפוף באדי תבשיליו[ הוא יודע להעריך משקה משובח, ויודע להתחלק בו עם השוהים במחיצתו. "אתם חייבים לנסות את הוודקה המיוחדת הזאת... קיבלתי אותה רק היום" מנסה לשכנע את ברק ואותי לטעום ממנה. לכבוד המוזמנים ערך שולחן עץ ארוך וגדש אותו במאכלים ממאכלים שונים, וכל העת פלט המטבח עוד מנות מגוונות שלא הוגשו קודם, ופאליקוט מנצח על הכל ומפציר באורחיו לטעום את זה וגם את זה ולא נחה דעתו עד שגם הסביר כל מנה עד לאחרון מרכיביה. 666

66 וחברי האנסמבל טומנים ידם בצלחת

67 בהמשכו של הערב העניק ברק טל לפאליקוט מספר דיסקים מהקלטות האנסמבל, הוא ניאות לשמש בחוג ידידי האנסמבל בפולין במשותף עם ידידינו ארתור בארה וראש העיר של בילגוראיי יאנוש רוסלן. 666

68 מספר נגנים מצעירי האנסמבל התגודדו סביב פסנתר הכנף בחדר האורחים וניגנו בו להנאתם ולהנאת האורחים. פאליקוט זרח מנחת. השעה כבר הייתה מאוחרת, היין חלחל והחל לערפל את החושים, העייפות השתלטה וביקשנו להיפרד מעל המארח, הוא הפציר שנשאיר לפחות את הנגנים הצעירים שאצל הפסנתר. "ראו כמה הם נהנים אמר"... היה מסע מרגש מאוד שלא אשכח לעולם, תודה רבה לכם על הארגון והעשייה, תבורכו!!! ישראל ורבקה היקרים, לפני 11 שנים מתה אמי, ובאבלי עליה ביקשתי לנצור לא רק את זיכרונותי ממנה כאדם בוגר, אלא גם לשלוח יד אל הילדה שהייתה. להכיר את נוף ילדותה ולהבין טוב יותר את סיפוריה על ילדותה בהקשרם הגיאוגרפי; בבילגוראי. נסיעה לפולין וביקור בעיירה ענו באופן חלקי מאוד על הצורך הזה. ואז, בסמיכות זמן מופלאה, הגעתם אתם והקמתם לתחייה את ארגון יוצאי העיר שגווע שנים רבות לפני כן, כשבני העיר עברו בחלקם מן העולם, ובחלקם התרכזו יותר במשפחותיהם החדשות. אולי בנקודת זמן הזו כולנו, בני הדור השני, חשנו בצורך הזה. אתם, בהשקעה ובמסירות ובהתלהבות שאי אפשר להפריז בעומקן, עניתם על הצורך הזה; על החלל הזה שנפער בתוכנו. בילגוראי של פעם איננה עוד, ונזדקק עדיין ללא מעט דמיון כדי להעלות באוב את חייהם של יקירינו, אבל, בטקס הסרת הלוט לקיר ההנצחה של בני העיר היהודים, ולילה קודם לכן, בחגיגת בר המצווה של שמואל וייצמן, הרגשתי אולי כמו אמי בכל אותן שנים שהגיעה למפגשי בני בילגוראי שבקרב בני עירי אני יושבת. תודה, אילה ברצוננו להודות לעושים במלאכה שארגנו את המשא והטכס המרשים שנערך בבילגוראיי, ישראל ורבקה, וכן לכל משתתפי המשא. בזמן הנסיעה ברכב מבודפשט לבילגוריי חששנו, רעיתי ואני, מה יהיה. הרי אנו זרים שמצטרפים למשא עם אנשים שכבר נפגשו ומכירים האחד את השני, והאם אנו שייכים, ואיך יקבלו אותנו. הפתעתנו מסתבר שאנו כולנו בני משפחה אחת גדולה, שיש הרבה מן המשותף הרי הורינו יוצאי בילגוריי. ההרגשה הייתה שאנו שייכים ואנו חלק 666

69 מזה. ברצוני לציין שהטכס היה מרשים ביותר, נעשה בטעם ובענווה והמביטים בנו מלמעלה היו וודאי גאים בנו על שאין אנו שוכחים אותם, ומעלים את זכרם במקום בו חלקם הושמד, ובאנו להראות לכולם שיכולנו להם, לצורר הנאצי, ואנו ממשיכי דרכם בראש מורם ובגאווה. יהי זכרם ברוך. ברצוני להודות לכולם על השלמת מידע בשיחות חולין בין האנשים, מידע שלא היה לנו, ועזר להשלים את הפער על דרך בריחתם וגורל העיירה בזמן תחילת המלחמה. פער אשר נוצר בגלל חוסר רצון של ההורים לדבר או חוסר הידע שלנו מה לשאול. ברצוננו להודות לאמונה על מידע שסיפקה לגבי עיר הולדתו של אבא, וייליצ'קה, אשר סייע בידנו לאתר קבר אחים ביער וייליצ'קה, בו הוצאו להורג יהודי העיירה והסביבה. על אבן המצבה איתרנו שם של בת משפחה. אני חוזר ומודה לכולם על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו להיות חלק ממשא וממשפחה שכזאת. תודה מקרב לב, משפחות אשד ווסרמן )לבית וורמן( לישראל, המסע תם אך לא נשלם. אני מבקש מאד שתפרסם את הדברים שלי בדף שהנך מפיץ לחברים. בנוסח המצורף( וקבל את הערכתי לעבודת הקודש שאת עושה. ]בקשתו של רפי מולאה, ראהו את רשימתו "א קדיש און א שטיין"[ בתודה רפי קליין שלום לישראל ולרבקה רק רציתי שתדע שבכיתי כשהאזנתי וראיתי את כל נדרי. אני רק יכולה לתאר לעצמי איזו עוצמה הייתה בטקס. יישר כוח! שנה טובה ומבורכת לכם ולבני ביתכם. אני מאמינה שיהיה המשך תיעוד הביקור. אוהבת אתכם. 666

70 666

71 665

72 665

73 665

74 ולסיום לבקשתו של שמיל טנא: מכתב גל תירוש לנעמי ושמיל טנא. בוקר טוב לקראת הדיווח על הטקס בבילגוראי אבקשך להוסיף למכותבים את הציטוט מהמייל המצ''ב. חשוב לי ביותר שיופיע כפי שנכתב אלינו. ברור שבני משפחתי יודעים המשמעות של הביקור בבילגוראי בשבילי ועשו הכל להצלחת האירוע ולהגשמתו. From: Gal Tirosh Sent: Monday, May 16, :54 AM שמואל טנא To: חנוכת קיר זיכרון ליהודי בילגוראיי בהשתתפות של אנסמבל סולני תל אביב באירוע מישראל בר- Re: Subject: און ושמוליק עצמון שלום לדודים החמודים. אנחנו רוצים לעזור בשביל לכבד את הדוד הנפלא שלנו. בבקשה תברר איזה סכום אתם בדיוק צריכים בין ל ואיך אנחנו יכולים להעביר אליכם.. נשיקות מכולנו. 665